היסטוריה של בושם - מימי מצרים העתיקה ועד היום
5,000 שנה של אומנות הריח - ממקדשי מצרים, דרך השלטון הרומי, עד למפעל המודרני של הניחוח.
הבושם הוא אחד התכשירים העתיקים ביותר של האנושות. סיפורו ארוך, רומנטי, ומסעיר. הנה תקציר.
3000 לפנה"ס - מצרים העתיקה
הבושם הופיע לראשונה במצרים. כוהנים מפיקים שמני ריח מפרחים, צמחים ועצים. הם משתמשים בהם בטקסי כת ובחנטה. קלאופטרה הייתה מפורסמת בשימוש שלה בריחות - ספינתה הריחה כל-כך חזק שאנשים הריחו אותה לפני שראו.
1500 לפנה"ס - מסופוטמיה
בעיראק העתיקה (מסופוטמיה), אישה בשם תאפוטי-בליטאקאלים נחשבת לפרפיומרית הראשונה בהיסטוריה. שמה רשום על לוחות חימר שהיא ייצרה שמן ריח עבור הארמון המלכותי. היא בעצם הכוהנת הראשונה של אומנות הריח.
500 לפנה"ס - יוון
היוונים אהבו בשמים. הם השתמשו בהם בכל אירוע - לידה, חתונה, מוות. הם פיתחו את הטכניקה של "אנפלרז" - ספיגת ניחוח על שמן באמצעות פרחים טריים. הטכניקה הזו עדיין בשימוש בחלק מהבתי בושם היוקרתיים.
רומא - כל הכבישים מובילים לבושם
ברומא הבושם הפך לסטטוס. אזרחים עשירים השתמשו בו לא רק על עצמם - גם על הסוסים והחתולים שלהם. הקיסר נירון רחץ ביין ובושם. הוצאות חצרו על ניחוחות הגיעו לסכומים אסטרונומיים.
הביזנטים והערבים
אחרי קריסת רומא, הידע על בושם עבר למזרח. בעולם הערבי המאה ה-8 וה-9 התרחשה מהפכה - אבן סינא (אביצנה) המציא את הזיקוק. זה אפשר לייצר שמני ריח טהורים יותר, חזקים יותר. עד היום הטכניקה היא הבסיס לכל תעשיית הבושם.
1370 - מים של מלכת הונגריה
הבושם המודרני הראשון נחשב "מי המלכה אליזבת מהונגריה". זה היה כוהל מבוסס רוזמרין שאומרים שריפא את האימהות שלה ממאלאדיה. זה היה הבושם הראשון שהיה כוהלי - לפני זה הם היו תמיד שמן.
הצרפתים נכנסים
ב-1533 קתרינה מדיצ'י (מקלפיה האיטלקית) התחתנה עם הנרי השני מצרפת. היא הביאה איתה את האמן רנה - פרפיומר איטלקי. הוא הפך לראש הפרפיומרים של החצר הצרפתית, ועיר גראס בדרום צרפת הפכה לבירת הבושם של אירופה.
המלך לואי ה-15 - "החצר המבושמת"
לואי דרש שכל יום הריח בחצרו יהיה אחר. הוא יצר את התואר הראשוני של "פרפיומר המלך". בארמון של ורסאי נשרפו פתילות מבושמות, פרחים טריים שונו כל יום, וגם בגדי המשרתים ספגו ריחות.
1800 - לידת הבושם המודרני
כשבימקאן (Aimé Guerlain) יצר "ג'יקי" ב-1889, זה היה הבושם הראשון שהשתמש בכימיקלים סינתטיים בצורה משולבת עם רכיבים טבעיים. זה פתח דלת חדשה: עכשיו אפשר היה ליצור ריחות שלא קיימים בטבע.
1921 - שאנל מספר 5
קוקו שאנל ביקשה מארנסט בו בושם 'כמו של אישה אמיתית'. הוא יצר את שאנל מספר 5 - הבושם הראשון שמשתמש באלדהידים סינתטיים בכמות גדולה. הוא שינה את הכל. עד היום הוא הבושם הנמכר ביותר בהיסטוריה.
העשור של 1960 - מהפכת ה-EDT
ייסל סן לורן השיק בשנת 1965 את "אוד דה לאו" - הבושם הראשון בריכוז EDT. זה היה ריכוז קל יותר, מחיר נמוך יותר, ופתח את הבושם לקהל הרחב. תוך 10 שנים שוק הבושם זינק פי 10.
שנות ה-2000 ואילך
עידן המותגים הגדולים. ב-2000 הבעלים של LVMH (קבוצת היוקרה) רכשו את גרלן. רכישות דומות הגיעו: דיור, ייסל סן לורן, ג'ו מלון. השוק התרכז בידי שלושה גורמים עיקריים: LVMH, Estée Lauder, ו-Inter Parfums.
עידן הניש'
ב-2010 התעוררה התרבות של בשמים ניש' - בתי בושם קטנים שיוצרים בשמים יוקרתיים בכמויות מוגבלות. Le Labo, Byredo, Maison Francis Kurkdjian, Mancera. הם נתנו לצרכן חוויה שונה - לא בושם של פרסומות בטלוויזיה, אלא בושם של "מי שיודע".
היום
תעשיית הבושם העולמית מוערכת ב-50 מיליארד דולר בשנה. 5,000 שנה אחרי הכוהנים המצריים, אנחנו עדיין ממציאים, מערבבים, מנסים. אומנות הריח לא מתעייפת.